רק החובבים הקשישים של טכנולוגיית הרדיו מכירים את שמו של החלק האלקטרוני, שנשמע כמו "צביטקטור" (אחרת הוא נקרא "ווסטקטור"). צעירים מודרניים המתעניינים בהיסטוריה של היווצרות האלקטרוניקה בהחלט צריכים להכיר את עצמם במה מדובר וכיצד האלמנט עצמו עובד.
המכשיר של זוויטקטור
ה- Zvitector הוא מיישר תחמוצת נחושת שהומצא בארצות הברית עוד בשנת 1927. טכנולוגיית הייצור שלה פשוטה מאוד; לשם כך עליכם לקחת צלחת נחושת קטנה ואז להכניס אותה לתנור מחומם היטב. לאחר מכן, נותר להמתין לרגע בו מופיעה שכבה של תחמוצת נחושת על פניו.
למעבר הגבול שנוצר יש מוליכות חד צדדית המאפיינת דיודות. המשמעות היא שבאחד הכיוונים זרם חשמלי זורם דרכו, ובשני ערכו יהיה כה דל עד שייתכן שלא יובא בחשבון.
הערה:ההבדל במוליכות מגיע לכמה אלפי יחידות.
בתום טיפול החום הראשוני, מבצעים מספר פעולות בעבודה, והן כדלקמן:
- ראשית, הצלחת, שעדיין לא מקוררת אחרי התנור, טובלת בתמיסה מיוחדת (אלכוהול בוטיל מדולל).
- כאשר תגובה כימית נמשכת, נחושת מופחתת.
- עם השלמתה, שכבת התחמוצת שהתקבלה קודם לכן היא "אטומה" בין שתי שכבות נחושת.
כתוצאה מכל הפעולות הללו נוצר מעין "מעבר כריך", בעל תכונות של מוליכות חד צדדית.
קשיי הייצור והופעת הדגימות הראשונות בברית המועצות
במשך הזמן הטכנולוגיה הפשוטה לכאורה די חשפה קשיים משלה, אשר היה צורך להתגבר עליהם בדחיפות. התברר כי נחוץ נחושת טהורה נוספת כדי להשיג מעבר איכותי. בנוסף, תהליך החמצון עצמו המשיך בהצלחה רק אם נשמרה טמפרטורה קבועה בהחלט.
חָשׁוּב! סטייתו מהנורמה לא הייתה צריכה לחרוג מאחוז אחד.
בתחילה, אלמנט זה שימש אך ורק לתיקון זרם, שטען סוללות מרשת חשמל 220 וולט. אך בהדרגה החלו להשתמש בו באלקטרוניקה רדיו, שם ה- Zvitector החליף דיודות ביחידות הגלאי של מקלטי הרדיו.
השם צביטקטור הוא נגזרת של TsVI (המכון המרכזי לרדיו), שבסיסה בעיר גורקי (כיום ניז'ני נובגורוד). בשנת 1936 הושק ייצורם של גורמי גילוי כאלה במפעל הרדיו-אלקטרוני המקומי. תחילת ההפקה הייתה אירוע ענק עבור מיליוני חובבי רדיו שקיבלו גלאי כמעט נצחי עם רגישות גבוהה העומדת לרשותם.
לסיכום, נציין כי היכרות עם התערוכה הנדירה מאוד שימושית עבור חובבי אלקטרוניקה מתחילים. הידע שנצבר יאפשר להם להבין טוב יותר את טכנולוגיית הייצור של אלמנטים רדיו-אלקטרוניים מודרניים.