הסיפור הזה קרה לפני כעשר שנים, אז לא אספר אותו בפירוט מלא. באותן שנים עבודתי נקשרה לביקורים מתמידים באתרי בנייה ברחבי רוסיה. פעם הובאתי לסנט פטרסבורג, או ליתר דיוק לאזור לנינגרד.
הוזעקתי לכפר, שהיה לכיוון וויבורג. אני לא זוכר את השם, אולי הוא לא היה שם עד אז.
הדבר המדהים ביותר באזור לנינגרד הוא המקומות הציוריים. לעתים רחוקות אנשים נתקלים, בשקט מושלם, ומסביב ליער ולאגמים. בערבי חורף, בדידות מורגשת בצורה חריפה במיוחד, היא אפילו הופכת להיות מוזרה. עם ההגעה, חציתי דרכים עם הלקוח (הייתי צריך לתקן אותו בבית המרחץ). דיברנו, אכלנו ארוחת בוקר והלכנו לחפץ. זה היה בבית המרחץ שעלי לבלות כמה ימים ולילות ברצף.
בשאר היום הייתי עסוק בשיפור חדר האדים. עד הערב הלקוח סידר לי מקום שינה באותו מקום. עבור חלקם החלטה כזו תיראה יוצאת דופן, אך במהלך תקופת העבודה התרגלתי לתנאים כאלה ולא התנגדתי כלל. באמבטיה לא היה קר והמיטה והמזרן היו נוחים מאוד.
האזור בו עבדתי היה מגודר סביב ההיקף. היו עליו כמה בנייני מגורים, שנפרדו זה מזה כחצי קילומטר.
האטרקציה היחידה הייתה כנסיית עץ, שעמדה כאן, כפי שנראה לי, הרבה מאוד זמן. הבתים היו מוקפים ביער צפוף ובלתי חדיר, מה שעורר את הרושם שאני נמצא באי מדברי.
בסוף יום העבודה אכלנו הבעלים ואני ארוחת ערב והלכנו לישון. אגב, הוא גם ישן בבית המרחץ. הבניין היה בן שתי קומות - חדר האדון היה בקומה השנייה, והשני בקומה הראשונה. החדר שלי היה קטן, אבל הוא נראה אפילו יותר נוח. מאחורי הקיר היה חדר אדים שבו עבדתי. לפני שהלכתי לישון התחלתי לקרוא את הספר כרגיל ולא הבחנתי בעצמי שוקע לנמנם.
אבל לא נועד לי לישון בשקט באותו הלילה. בשלב מסוים שמעתי רעש חזק מהקומה השנייה - כאילו נפל משהו כבד. בהתחלה לא הצלחתי להבין מה קורה ואיך להבין את כל זה. ואז חריקת המיטה שברה את השתיקה. מהקולות נראה שהמיטה שקועה מתחת לטון של משקל ובקושי יכולה לשאת אותה. זה היה שונה לחלוטין מהלקוח. צעדים איטיים נשמעו. היצור הזה לא מיהר לרדת - הוא הלך מצד לצד ממש מעליי.
היו לי שלוש אפשרויות. לרוץ למעלה ולהבין את זה, לצאת מהחלון ולרוץ לעזרה, להעמיד פנים שאתה גופה. עכשיו הכל נשמע מגוחך, אבל אז כל הטקטיקות נראו לי גרועות באותה מידה.
כתוצאה מכך עצמתי את עיניי, משכתי את השמיכה מעל עצמי והתחלתי לחכות שאיש לא יודע מה. באיזשהו נס נרדמתי, כנראה שעייפות הרגישה את עצמה. למחרת בבוקר התנהגנו גם אני וגם הבעלים כאילו שום דבר לא קרה. אני לא יודע איך הצלחתי לבלות שלושה לילות נוספים בבית המרחץ, אבל סיימתי את עבודתי עם מצפון נקי.