אין זה מפתיע שהבתים באזורי הצפון של מולדתנו העצומה היו שונים מאוד מהבתים באזורי הדרום. האקלים חשוב מאוד. אז בצפון אוחדו האחוזה ובקתת האיכרים. היום נדבר על טכנולוגיית בנייה זו ביתר פירוט.
באזורי הצפון, חדרי המגורים של הבתים עלו משמעותית מעל פני הקרקע. הדבר נעשה בשל העובדה שחלקים מסוימים של המבנים נבנו על גבי אחרים. אנשים גרו בקומה השנייה, ובקומה הראשונה היו מזווה, לולים, מכלאות לבעלי חיים קטנים.
בחצר היו בהכרח במות משופעות. הם נוצרו מזוג בולי עץ עם כריכה. הקומה הראשונה כולה הייתה תפוסה בדרך כלל בחצרות אסם. שם, מלבד הרפת והאסם, הייתה גם אורווה עם בית כרכרה. שם מעניין ניתן לחדר העליון, שנמצא מתחת לגג. הם קראו לה "יונה". ככלל, חדר זה ניתן לעבודות רקמה.
הקומה השנייה שימשה לאחסון חציר. על הקיר, ככלל, הייתה מזחלת שבה הונחו עגלות ומזחלות. כשהיה חורף קשה, הכפור לא נסוג במשך זמן רב, האיכרים חיו בשקט בתנאים נוחים. הם אפילו לא היו צריכים לעזוב את החצר שלהם.
כמה מבנים נבנו מחוץ לאחוזה. אלה כללו אסם, בית מרחץ ואסם שבו אוחסנו היבול. מבנים אלו הוקמו באופן הבא: אנשים התאספו והלכו לחפש אזור מתאים לבנייה. לאחר שמצאו כאלה, הם החלו לבנות אסמים רבים סמוכים זה לזה. אסמים עם אמבטיות הוקמו באופן דומה.
אמבטיות היו כמעט ממש אחת ליד השנייה. ככלל, הם נבנו ליד גדת הנהר ותמיד על משטח עם מדרון. זה נעשה עבור זרימה טובה של מים מתחת למבנה.
תושבי אזורי הצפון לא חסכו בחומרי בניין. הם השתמשו באופן פעיל ביער, חתכו בולי עץ עבים בקוטר של לפחות 25 ס"מ.
כדי להפריד בין הקומה השנייה למגורים מחצר האסם, נעשה שימוש בסליל עץ. הוא היה מצופה בחימר, ומתחת לתחתית הם סידרו רצפות מקרשים. הודות לכך, חלק המגורים היה חם ונוח יותר.
לייצור גגות נעשה שימוש בלוחות עץ סדוקים, המכונים שלבקת חוגרת. ככלל, נעשה שימוש לגש. החדר העליון - כרוב ממולא - היה מבודד בטחב וחימר.
תודה שקראת את המאמר עד הסוף! אשמח ללייק שלכם 👍 ומנוי לערוץ.