המצב שבו אדם עובד שנה שלמה ללא חופשה מוכר לנו כיום ממקור ראשון. בתקופה הסובייטית, מצב כזה היה בדרך כלל בלתי נתפס. כל החגים שולמו, וזה היה אחד ההישגים החברתיים הגבוהים ביותר. ברית המועצות הייתה אחת המדינות הראשונות שהנהיגו שעות עבודה סטנדרטיות וחופשה בתשלום ברמת החוקים. במהלך כל קיומה של ברית המועצות, משך החופשה שונה מספר פעמים. אבל מיד לאחר המלחמה היא נמשכה חודש, ובמקרים מסוימים אף יותר.
1. מתי הופיעה בארצנו תופעה כמו חופשה
לאנשים העובדים במפעלים שונים, לפני 1917. לא היו חגים. אם אדם רצה לנוח או שהיה צריך ימים, יכול היה לתאם נושא זה עם הממונים עליו, אך הזמן הזה לא נכלל בתשלום. בנוסף, אורך יום העבודה היה עשר שעות, לא שמונה שעות, והיה רק יום חופש אחד - ביום ראשון. כשהתחוללה המהפכה מיד הוכנס בארץ תפיסה חדשה - לכל עובד הייתה זכות חופשה, וחוץ מזה היא גם קיבלה שכר.
חגים בוטלו רק פעם אחת בארץ - לתקופת מלחמת העולם השנייה. אבל גם בתקופה קשה זו למדינה, עדיין הוקצה כסף לחופשה בתשלום. נכון, לאנשים לא הייתה הזדמנות להשיג אותם. כספים נזקפו לפיקדון נפרד ולאחר תום המלחמה קיבל העובד גישה אליו.
2. כמה ימי חופשה היו לאזרח סובייטי
לפי החוק הסובייטי, עד 1967 לכל העובדים היו שנים עשר ימי חופשה, ששולמו, ובתוספת ימים לה, שמספרם היה תלוי ישירות בתנאי העבודה. החל מהשנה הוגדל מספר ימי החופשה לחמישה עשר, ונוספו להם ימים נוספים. המספר הכולל של ימים כאלה, יחד עם חופשה (כלומר עובדים), יכול להגיע ל-36 - הכל היה תלוי באורך השירות, במקום בו עבד האדם, בנזק.
לעובדי מוסדות חינוך ומדע הייתה חופשה של 24-28 ימים. למי שעבד בתנאי הצפון הרחוק היו בנוסף שמונה עשר ימים נוספים. אם אדם עבד בתעשיית היערות, אז היו אמורים להיות לו שישה ימים נוספים. חרף העובדה שהחוק לא קבע את הנורמה לחלוקת החופשה, ברוב המקרים היא ניתנה לאדם בשלמותה.
אנשים רבים הלכו לבתי הבראה במהלך חופשתם. מהלך הטיפול היה שלושה שבועות פלוס הדרך. כתוצאה מכך, מסתבר שפיצול החופשה לשני חלקים פשוט לא היה הגיוני. כמובן שהכי עדיפה הייתה חופשה בקיץ. בענפים מסוימים, אנשים יצאו לחופשה עם כל המשמרת. גם "עונת הקטיפה" הייתה מבוקשת. לא היה זרם מיוחד של נופשים לחופים, ומזג האוויר היה חם, כך שהשאר היה נוח ומלא.
גם שיטת ההתיישבות של "דמי חופשה" בתקופה הסובייטית הייתה מעניינת למדי. ביציאה לחופשה שולם לאדם שכר עבור החודש הקודם, עבור ימי העבודה בשוטף חודש, דמי חגים (הם חושבו לפי נוסחה מיוחדת) בסכום השווה לשכרו, שעות נוספות ו אַחֵר.
בסוף קיומה של ברית המועצות, ב-1991. באופן רשמי, החופשה כללה 24 ימים (עבודה), ובשנת 2002 - בהתאם לנורמות של האמנה החברתית האירופית, 28 ימים, אך ימים קלנדריים.
>>>>רעיונות לחיים | NOVATE.RU<<<<
3. מה אם לא תצא לחופשה?
בברית המועצות, היה ייחוד אחד - נקבע לוח חופשות לכל העובדים לשנה הבאה. זה תוכנן לסוף שנה זו. מטבע הדברים, החופשה לא תמיד עלתה בקנה אחד עם האפשרויות של אנשים והיה צריך לנהל משא ומתן כדי לתזמן מחדש. אם ההעברה לא יצאה לפועל, ניתן היה לקחת פיצויים במזומן במקום חופשה. תופעה זו לא הייתה אופיינית לכל מקומות העבודה והייתה נדירה למדי בפועל.
4. איך הדברים בימינו
באשר לשיטת החגים, נקודות רבות הושאלו מהחקיקה של ברית המועצות. ארגונים עדיין מתכננים חופשות לשנה הבאה ומתכננים לוחות זמנים מתאימים, אבל עם ההעברה הכל הרבה יותר פשוט. לעובד יש 28 ימים קלנדריים של חופשה בסיסית וימים נוספים. בין ההבדלים ניתן למנות את החופשה לחלקים, שאחד מהם הוא משבועיים ומעלה. עכשיו, אם אדם לא בילה את כל החופשה, אז שאר הימים מועברים לשנה הבאה. כאשר אדם עוזב, הוא מקבל פיצוי כספי עבור חופשתו שלא נוצלה.
לא פחות מעניין יהיה להיזכר באגדות ברית המועצות: למה היפנים קנו מאיתנו פטישים ושברי זכוכית?
מקור: https://novate.ru/blogs/141021/60853/