היה לי מזל שהתחלתי את הקריירה המקצועית שלי כאינסטלטור, לא מצאתי התקנה של מערכת ביוב מצינורות ברזל יצוק. כפי שאני מדמיין איך זה להרים צינורות, טיז עשויים ברזל יצוק אפור מהקומה הראשונה עד החמישית, כך שהרגליים כבר מפנות את מקומן כשיושבות ליד צג המחשב. וגם תהליכים כגון מרדף, מילוי המתחם האפור, התקנת מחברים... נישא על ידי.
הדבר היחיד שתפסתי היו רגעים שבהם חותמות המפרקים העולים כאשר הוחלפו בצינורות פולימר עשויים פוליפרופילן ו PVC.
לפני שנשיב על כותרת המאמר, בואו לגלות כמה נקודות לגבי צינורות פולימר.
זה תענוג למתקינים לעבוד עם פלסטיק, ראשית, משקלם נמוך מאוד. החומר מתאים לחיתוך בעזרת כלי מאולתר. חיבורי שקעים עם גומיות מאפשרים לך לבצע מפרק אטום בכמה תנועות. לא עבודה, אלא אגדה. רגעים אלה מוזילים משמעותית את עלות ההתקנה.
בנוסף, כפי שמראה בפועל, צינורות פלסטיק הרבה פחות סתומים, קירותיהם חלקים, מה שאינו מאפשר לשיער ושומן להיצמד אליהם ולהוביל לבעיות. וחיי השירות הם מעל 50 שנה.
המינוס השמן ביותר לצינורות ביוב מודרניים יש ספיגת רעש נמוכה, תושבי הקומות הראשונות של בניינים רבי קומות לא יתנו לך לשקר. אבל יש כמה דרכים לצמצם את הצלילים מנפילת "לבנים" שסיפרתי על כך לקוראים בעבר.
אם צינור פלסטיק הוא "נס", מדוע מדוע נעשה שימוש נרחב בביוב מברזל יצוק בברית המועצות?
המתכות באותם ימים הייתה מפותחת מאוד, בניגוד לתעשייה הכימית. והתחום של מוצרי פלסטיק בדרך כלל התפתח בצורה גרועה.
המנהיגים לא נרתעו לנקוט צעדים לשיפור האיכות ולהגדלת מספר מוצרי הפולימר. מטלורגיסטים בשלטון השתדלו לאינטרסים שלהם. כי המפעלים היו מפותחים מאוד וההנהלה לא רצתה שיהיו מיתונים בענף הייצור הזה בגלל החלפת מוצריהם בפלסטיק. בפרט, הצינור.
אך עדיין, לצינור ביוב מברזל יצוק יש יתרונות על פני ביוב מפלסטיק:
- בטיחות אש מרבית
- חוזק גבוה
- אטימות טובה יותר בהתקנה נכונה
אבל הקפיטליזם ניצח, החיסכון המקסימלי בחומרים והתקנה גרם להם להרגיש. לכן הצינור מברזל יצוק נשאר במאה האחרונה, למעט כמה נקודות.