לאחרונה נתקלתי בסרטונים ממכוורת ניידת, הכוורות מותקנות על נגררים והצבא ZIL 131 משמש כטרקטור.
באחת הרשתות החברתיות התחלתי ללמוד בקפידה שיטה זו להפקת דבש. זה הפך להיות מעניין איך? אנחנו מחזיקים דבורים במקום אחד כל העונה. הם לא זזים לשום מקום. ואם יש מעט צמחים מלאכים לשנה זו, אין דבש בהתאמה. בנוסף, מכוורות נייחות אינן יכולות לבחור מאיזה פרח לאסוף דבש. והתפוקה היא רק דבש טיליה, אם החורשה נמצאת בקרבת מקום. כוסמת אם השדה מכוסה בכוסמת. או אסור. צוף שנאסף מכל הפרחים ברצף. הבחירה לא גדולה.
אבל במכוורת ניידת הדברים שונים לחלוטין:
מלאי גלגול נערך בתחילת האביב. למניעה מטפלים בדבורים כנגד טפילים שונים. הם שורפים את הכוורות ועושים הרבה דברים קשורים. כאשר החלבונים מתחילים לפרוח, הם עוברים למקום מסוים ברכבת הכביש הזו כדי לאסוף את דבש האביב הראשון.
הם נעים רק בלילה, בזמן שהדבורה נחה וכל בני המשפחה בבית, צפו בסרטון דקה ותבינו כמה קשה לגרום לדבש לנוע בשטח ההררי:
בשל העובדה כי המכוורת נמצאת תמיד בתנועה, לדבורים יש תמיד מקומות שאפשר להשיג בהם צוף. והם מקבלים גם סוג מסוים של דבש, משדה אחד מלאכותי, למשל, מתלתן מתוק או מפרח סיינפין. בשל העובדה שדבש נאסף במקומות נקיים מבחינה אקולוגית, רחוק מהציוויליזציה הזמנתי מהם דבש:
הגלריה גוללת.
דבש הוא ממש טעים, לכל צנצנת יש טעם משלה, אתה יכול להרגיש את ארומת הדבש ללא זיהומים זרים. באותה חבילה הגיעו אלי אבקנים, אותם דברים עגולים שנשאו על ידי דבורים בכוורת, על כפותיהם.
הם ממוקשים בצורה מעניינת. דש עם חורים קטנים מונח בכניסה לכוורת. דבורה עוברת דרך חור, וכדור אבקה נופל למקלט מיוחד:
מעולם לא אכלתי אבקה בדבש. טעמו כמו אכילת חרוט אשוחית, אך יחד עם זאת ניתן לחוש בארומה של פרחי בר. מוצר ספציפי שמשפיע היטב על החסינות, במיוחד לגברים. לפחות זה מה שהם אומרים. בוא נבדוק.
קוראים יקרים, החלטתי לשתף אתכם במידע על מכוורת ייחודית זו. אני מאמין שלקוראים יש את הזכות לדעת על משפחות כאלה שמייצרות דבש, על העבודה הקשה שלהן. הכתבה לא מפרסמת, קניתי דבש עם אבקה בכספי שהרווחת קשה. איש לא הבטיח שכר טרחה. אני מאמין שההישג הבלתי בולט של אנשים כאלה צריך להיות גלוי. כמו פאסיקה קלימובים, אני בטוח שמגיע להם.