בילדות זכרונות קרובים לצוץ תמונות של הכפר שבו ההורים שלי נלקחו מדי שנה לקראת הקיץ. הייתי אז בגיל 5 - 6, אבל בגיל הזה, היה צריך לקחת חלק פעיל למעשה Ogorodny, וכן בטיפול של עופות.
אם אנחנו מדברים על המיטות, הסבא גדל עליו הכל באותה העת היה ידועה, כך שאתה יכול לדמיין כמה זמן ומאמץ שהשקיע כדי במיטותיהם. ובאשר חיות, אז היינו בחצר אווזים ותרנגולות, וחזירים, ופרות Muska, אשר נערץ במיוחד על ידי כל. אז, כפי שאתם מבינים, אנחנו לא צריכים להפסיד - נמאס היום, כך זוחל בקושי למיטה.
אבל כך או עצוב ככל שזה נשמע, מדובר באווירה כפרית אמיתית עכשיו להיפגש לעתים רחוקות - תושבים מקומיים מסרבים ביתיים ויותר. אם הגנים עדיין איכשהו מתמלאים גידולים שגודלו, החיות המקומיות בכלל כיום כמעט לא מחזיקות. וגם, שימו לב, העניין הוא לא עשה עצלות, כמו רבים זה אולי נראה, תאמין לי, ומסיבה טובה.
לאחרונה, הצלחתי לבקר בכפר קטן, ועל סמך מה נאמר על ידי המקומיים הגעתי למסקנה כי הבעיות העיקריות בארץ, מונע מאנשים להגיע לפחות פרה, הם אבטלה וחוסר הביקוש למוצרי בית.
הנה לחשוב על עצמך בתור אדם רגיל להאכיל אותו החזיר, אם תצטרך להשקיע כספים רבים ברכישת חציר ומזון, אשר כיום אינן זולות. מטבע הדברים, בכפרים שבהם אין עבודה בכלל, עוד כאלה "יוקרה" עצמו פשוט לא יכול להרשות לעצמו.
פלוס כל דבר אחר, ובשר וחלב כיום קשים מאוד למכור, מאז סוחרים פרטיים אפילו כבר לא עוסקים הקנייה שלהם. וכדי לשאת המזון לעיר, אתה צריך לארגן ערימה של ניירות, תחבורה לשכור, שוב, לשים סכום נכבד, אשר רוב האוכלוסייה הכפרית אינה קיימת.
זה מעגל קסמים - כדי לשמור על בעלי החיים שאין דרך, כי אין כסף, אבל כדי להרוויח כסף, אתה צריך יצורים חיים. חבל כי במצב הנוכחי, אף אחד לא מקדיש תשומת לב - כפר תעסוקה בנאלי מייד לשנות את המצב, ובכל חצר שוב יהיה אפשר לשמוע "מכון מנדל" רם ...