בני ארצנו לא רק מכירים היטב מכוניות יפניות, אלא גם אוהבים אותן מאוד. עבור תושבי הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, תעשיית הרכב היפנית קשורה בעיקר לאמינות גבוהה, סגנון טוב ופונקציונליות מוצקה. יחד עם זאת, זה הופך לתגלית עבור רבים שהיפנים עצמם כמעט ולא נוהגים במכוניות שהחברות שלהם מספקות לחו"ל. מה הבעיה?
ניתן לנהוג ביפן מגיל 18, אם כי בממוצע, לפי הסטטיסטיקה, עוברות 5-7 שנים בין העברת הזכויות לקניית המכונית הראשונה. כמעט כל מי שהצליח לסיים בית ספר לנהיגה עובר בהצלחה בימין בפעם הראשונה. עם זאת, קורס בבית ספר לנהיגה עולה 3-4 אלף דולר. זה הרבה גם כשלוקחים בחשבון את המשכורות המקומיות. בנוסף, לפני רכישת רכב, היפנים עדיין יצטרכו למצוא לעצמם מקום חניה במרחק של לא יותר מ-2 קילומטרים מביתם. לרוב הוא מושכר.
הפעלת רכב ביפן כרוכה בעלויות וסיבוכים רבים נוספים. כל המכוניות בארץ מחולקות לקלות (מפתח-מכוניות) וכבדות. כלפי חוץ, לא תמיד ניתן להבחין בין מכונית מפתח לרכב רגיל בפעם הראשונה. ההבדלים בין הזנים הם בעיקר בעלי אופי טכני. לבעלי מכוניות "קלות" יש מספר העדפות ויתרונות בהשוואה לנהגים של מכוניות קונבנציונליות.
>>>>רעיונות לחיים | NOVATE.RU<<<<
העיקר שביפן בנזין ומקומות חניה יקרים מאוד. מסיבה זו רוב התושבים בוחרים באותם מכוניות מפתח, לרוב מכוניות מוזרות מאוד מבחינת הפרמטרים החיצוניים שלהן, אשר בו זמנית יכול לקבל פנים מרווח, מטען מוגבר וצריכת דלק נמוכה על חשבון הביצועים מנוע. למעשה, רוב מכוניות ה-kei הן בדיוק אותה תערובת של טנדר ורכב נוסעים.
ככלל, מכוניות מפתח הן מכוניות פשוטות ודומות למדי, שבהן כמעט כל מה שניתן היה להביא הוקרב למען מחיר נמוך וחסכון. על כבישי הארץ אפשר לראות מכוניות של מותגים יפניים המוכרים לאנשינו, אבל הן מהוות רק אחוז קטן יחסית.
בהמשך הנושא, קרא על הוספיס יפני הפתיע עם צינורות רוח מוזרים וגגשבו אתה יכול ללכת.
מָקוֹר: https://novate.ru/blogs/220322/62482/
