"מושבה" הייתה הבריכה הגדולה ביותר בברית המועצות ואחת הבריכות הגדולות בעולם במאה ה-20. יש הרבה מחלוקת סביב ההיסטוריה של בניית המתחם הזה. עוד יותר מחלוקת נוצרת מהעובדה שהבריכה נסגרה ונהרסה ב-1994. ההיסטוריה של מתחם הבילוי הסובייטי הייחודי מוארת בצורה יוצאת דופן ומעידה במיוחד, ומשקפת בצורה מושלמת את כל מה שקרה ברוסיה במאה וחצי האחרונות. וכמו כל סיפור טוב, זה התחיל הרבה לפני שהבריכה עצמה נבנתה.
לאחר הניצחון במלחמה הפטריוטית של 1812, קיסר רוסיה אלכסנדר הראשון החליט לעשות זאת בניית מקדש חדש לכבוד החיילים הנופלים במהלך מסעות החוץ של 1797-1806, וכן 1813-1814. האדריכל של קתדרלת ישו המושיע היה אלכסנדר ויטברג. הנחת הבניין של המקדש העתידי התרחשה ב-12 באוקטובר 1817. עם זאת, כבר בשנת 1825, העבודה הושעתה. ויטברג ואנשיו הורשעו במעילה בכספי ציבור שהוקצו לבניית הכנסייה. קונסטנטין טור מונה לאדריכל החדש, ובניית המקדש הפכה לבניה הראשית של מוסקבה לטווח ארוך של המאה ה-19. הוא נחנך רק ב-26 במאי 1883. למעט חודשים ושנים של השבתה, עבודות הבנייה ארכו כמעט 40 שנה.
ב-1917 התרחשה ברוסיה תחילה מהפכת פברואר הבורגנית ולאחר מכן מהפכת אוקטובר הסוציאליסטית. מיד לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים בין המונרכיסטים, הרפובליקנים והקומוניסטים, בה ניצחו האדומים. הממשלה הסוציאליסטית החדשה קבעה מסלול לבניית חברה אתאיסטית חדשה מיסודה שאינה מדינתית. במקביל, עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת, הוחלט להשמיד את כל הסמלים המלכותיים, למעט אותם מקרים שבהם הם בעלי ערך היסטורי או תרבותי. מידת הערך נקבעה על ידי ועדות מיוחדות של מומחים בתחומים הרלוונטיים.
הממשלה החדשה הרסה לא רק אנדרטאות, אלא גם מבנים דתיים - מקדשים. וכאן חשוב להעיר הערה אחת. לא הייתה "אתאיזציה" כפויה של החברה בברית המועצות. כמובן, הייתה תעמולה מתאימה. עם זאת, הוא לעולם לא היה יעיל כל כך אם לא הייתה קרקע פורייה לכך בארץ לפני המהפכה. כדי להבין כיצד התייחס האיכר הרוסי לכומר, אפשר, בין היתר, להתעניין באמירות העם הרוסי הרלוונטיות בנושא הכמורה.
יש מעט מאוד פרשיות (בכלל לא) באמנות עממית שבהן הפופ יהיה דמות חיובית. כמובן, לא כל הכוהנים היו כאלה. ועם צמיחת החינוך, והתודעה הדתית של מסה גדולה מהאוכלוסייה, התחילו בכלל בעיות ידועות. לכן, לא היה דבר חילול הקודש כלפי העם הסובייטי בהריסת הכנסיות. יתר על כן, לא כולם נהרסו: מקדשים רבים שהיו באמת בעלי ערך נשארו עומדים, מבנים של כנסיות ומנזרים אחרים הועברו למוזיאונים, בתי ספר, בתי יתומים, בתי כלא ומדינות אחרות מוסדות.
הריסת קתדרלת ישו המושיע במוסקבה החלטה זו התקבלה על ידי ועדה של אדריכלים סובייטים, שלא ראו ערך תרבותי או היסטורי בפרויקט טור. בפעם הראשונה, הם התחילו לדבר על הריסה עוד בשנת 1922, כאשר הרעיון של בניית הארמון הוכרז בקונגרס הראשון של כל האיחוד של הסובייטים. מועצות - הבניין המנהלי הראשי של ברית המועצות, שבו המועצה העליונה (הגוף העליון של המדינה רָשׁוּיוֹת). היו מעט מקומות לביצוע פרויקט כה גדול במוסקבה, ולכן הם החליטו להרוס משהו. בבחירה בין המבנים הכי פחות יקרים מהמקומות המתאימים ביותר, הבחירה נפלה על קתדרלת ישו המושיע. מה שעבור אדריכלים בשנות ה-20 היה בניין חדש לחלוטין: המקדש נפתח לפני 40 שנה, ב-1883.
בדצמבר 1931 פוצצה קתדרלת ישו המושיע. בניסיון השני המבנה נהרס. הריסות בניין הדת פונו במשך כמעט 1.5 שנים. החיפוי מהמקדש שימש לאחר מכן ליצירת עיטור תחנות המטרו במוסקבה, וכן לקישוט בניין מועצת העבודה וההגנה. ב-1935 החלה חפירת בור יסוד, וב-1939 הונחה היסוד לארמון הסובייטים. עם זאת, בנייה נוספת נקטעה על ידי מלחמת העולם השנייה. כבר לאחר השלמתו, בשל ההרס בקנה מידה גדול של כלכלת ברית המועצות, התברר כי לא ניתן יהיה לחזור בקרוב מאוד לפרויקט של הבניין המנהלי הראשי של האיחוד. ובשנת 1958, הרעיון נזנח לחלוטין. עם זאת, הבסיס המוגמר לא היה לשווא.
הוחלט לבנות באתר זה את בריכת השחייה הראשית של מוסקבה עבור תושבי הבירה. דמיטרי צ'צ'ולין הפך לאדריכל הראשי של הפרויקט. הוא עבד עם האדריכלים V. לוקיאנוב ונ. מולוקוב. כתוצאה מעבודה יצירתית תוכננה בריכה פתוחה עגולה לכל ימות השנה עם מים מחוממים. בניית מתחם ספורט ונופש החלה באותה שנת 1958. אגב, הצורה יוצאת הדופן של הבריכה וגודל החפץ נובעים ישירות מהדרישה להפיק את המרב מהבסיס שנותר של ארמון הסובייטים הכושל.
קערת הבריכה הייתה מוקפת בשבעה ביתנים עם מקלחות, חדרי הלבשה וחדרי מנוחה. היו שם גם מזנונים וחנויות. במרכז הבריכה היה קרש קפיצה, וגוף המים עצמו חולק למגזרים לבני גילאים ודרגות כושר גופני שונות. באותן שנים האוויר במוסקבה לא היה מזוהם כמו היום, ולכן אפשר היה להירגע, גם במרכז הבירה. במיוחד למטרות אלו נשפך חוף חצץ ים משובח בבריכת מוסקבה, שאיפשר להשתזף.
אבל הדבר הכי חשוב היה בחימום הבריכה. למרות העובדה ש"מוסקבה" הייתה ממוקמת באוויר הפתוח ולא הייתה לה גג, אפשר היה לשחות בבריכה, כולל בחורף. המים במתחם חוממו ל-28 מעלות. עם אוכלוסיית בירת ברית המועצות של 6.9 מיליון איש בשנת 1970, לפחות 3 מיליון איש ביקרו בבריכה מדי שנה. באחד הפרסומים הסובייטיים שהוקדשו לחפץ, זכה מתחם הספורט והנופש לכינוי "מתחם הבריאות".
>>>>רעיונות לחיים | NOVATE.RU<<<<
שחיינים מכל הארץ ביקרו ב"מוסקבה". הובאו לכאן גם אורחים רמי דרג של ברית המועצות. כך למשל, בנובמבר 1960 ביקר במתחם במהלך ביקורו המהפכן הקובני הידוע וחבר המשלחת הממשלתית, ארנסטו צ'ה גווארה. אולם כבר ב-1988, בעקבות פרסטרויקה, החלה לפעול במוסקבה תנועה לאומית-פטריוטית לשיקום הקתדרלה ההרוסה של ישו המושיע. לאחר קריסת ברית המועצות, התברר לממשלה החדשה שזה יקר מדי לתחזק מתחם בידור ובריאות שכזה. כבר ב-1991 נסגרה מוסקבה וננטשה למשך שלוש שנים, וב-1994 החל פירוק המתחם. בשנת 1995 הונחה בסיס חדש לקתדרלת ישו המושיע, העומדת עד היום. וכפי שציין משתמש אחד בדיון על התסביך הסובייטי: "במוסקווה, כל ההיסטוריה של רוסיה. קודם בית המקדש, אחר כך הבריכה, ועכשיו שוב המקדש".
אם אתה רוצה לדעת עוד דברים מעניינים, אז אתה צריך לקרוא על מה היה השכר הרשמי מנהיגי ברית המועצות.
מקור: https://novate.ru/blogs/100921/60473/
זה מעניין:
1. 7 פריטי פנים שהגיע הזמן לשים בשקית אשפה ולקחת למזבלה
2. אקדח מקרוב: למה לדגמים מודרניים יש ידית שחורה, אם מתחת לברית המועצות זה היה חום
3. מדוע מלחים מהפכניים התעטפו בחגורות מחסניות