כיום מערכת החינוך הסובייטית זוכה לנזיפה מסורתית (כמו כמעט כל דבר סובייטי). כאילו, זה מסובך ועומס יתר על המידה. אין צורך שאדם קטן יתפתח בצורה מקיפה: אחרי הכל, העיקר שיתברר כמומחה טוב - תפקיד אנושי, "מחרטה", רק עם לב ורצון. והמערכת המודרנית בהחלט טובה בהרבה. די לזכור שבבית הספר של היום, בניגוד לזה הסובייטי, לא ניתן למצוא חוזרים ותלמידים עניים באש אחר הצהריים!
מי שלמד בימי ברית המועצות זוכר היטב שהיו תלמידים עניים וחוזרים בבתי הספר הסובייטיים. מעולם לא היו הרבה מאוד מהם, עם זאת, כבר בשנות ה-90, מספר ה"בורים" החל לרדת במהירות. ועד תחילת שנות ה-2000, הלוזרים והחזרים הפכו למעשה למרכיב של פולקלור. לאן הם נעלמו ומה הייתה הסיבה, באמת ההצלחות של מערכת החינוך?
אם ב"הצלחה" אנו מתכוונים להשפלה של כל מוסד החינוך והחינוך של אזרחי העתיד, אז כן, היעלמותם של תלמידים עניים היא יתרון מובהק. למעשה, הכל פשוט. לא משנה כמה נזפו בשיטה הסובייטית, אבל לפני ה"פרסטרויקה", ברוב המוחלט של המקרים, מול גן ילדים, לבית הספר, למוסדות מקצועיים תיכוניים ולמוסד להשכלה גבוהה הייתה המשימה לא רק להכשיר כוח אדם לעתיד, אלא גם חינוך אזרחים. מכאן הגישות השונות במהותן של צוות המורים הן להכנה והן להערכה.
הגישה הסובייטית בהקשר זה משקפת בצורה מושלמת את הפרשה "אם אתה לא יודע איך, נלמד, אם לא תרצה, נכריח". אפילו טיפש מוחלט, עצלן ובינוניות, המולדת לא נטשה לחסדי הגורל. הוא עדיין נאלץ ללמוד ולקבל לפחות מינימום של ידע. הייתה תהום של ממש בסוגיית הכרת הנושא בין שתיים - כישלון לשלושה - קיזוז. מערכת החינוך הסובייטית לא נתנה פינוקים ולא עשתה פשרות, ולכן השאירה ילד או נער לשנייה והשנה השלישית לצורך חינוך וחינוך לא נראתה משהו נורא, קודם כל להוראה הרכב. החברה הסובייטית הייתה קולקטיביסטית אפילו בשנות ה-70 וה-80. ולכן, אם 20 ילדים למדו, ו-2 לא למדו, אז ברור שזה לא עניין של המורה.
ב"שנות ה-90 המדהימות", הכל השתנה. בהדרגה הפכו הלוזרים מבורים בנאליים לנטל ולבעיה. אף אחד לא רצה להתעסק איתם יותר. היציאה מהקולקטיביזם בחברה לכיוון אינדיבידואליזם יצרה בהדרגה את הרעיון שכל תלמיד עני הוא עדות לכשלון האישי של המורה. עכשיו זה כבר לא היה עניין של התלמיד, אלא של המורה. כל זה הוחלף על מירוץ בין בתי ספר אחר "דמויות מקל" וטונות של ניירת, כי כל משחזר צריך להיות רשמי בצורה מיוחדת, ויש להסביר כל דיוק במשך רבע לממונים. קל יותר לשים שלשה ולשכוח מהילד: גם אם הוא עצלן, יש לו בעיות בבית, או שהוא באמת לא מבין - כל זה הפסיק להיות בעיות של מוסד המדינה חינוך.
כיום, מורה בכל המרחב הפוסט-סובייטי הוא אדם עם סטיגמה של כישלון. גם אם התמזל מזלו להגיע לעבודה בבית ספר פרטי. רדופים על ידי הבוסים, התלמידים וההורים שלהם, עמוסים בטונות של ניירת ומשכורות נמוכות, מורים לא רוצים ולא יכולים ללמד ילדים בדרך כלל. והכי חשוב, הם לא רוצים ולא יכולים לחנך אותם. אף מורה אחד לא ייקח על עצמו בעיות מיותרות עם תלמידים עניים תמורת הפרוטות שהם משלמים לו. וגם אם יתברר לפתע שהמורה עקרונית, בית הספר עדיין יקפיד, על ידי וו או על ידי נוכל, שהילד לא יישאר בשנה השנייה. אבל הילד לא יקבל ידע מזה. בסופו של דבר, החינוך הפך סוף סוף ל"שירות".
>>>>רעיונות לחיים | NOVATE.RU<<<<
אם אתה רוצה לדעת עוד דברים מעניינים, אז אתה צריך לקרוא על נופים פוסט אפוקליפטיים: 7 מקומות נטושים בערים הגדולות בעולם.
מקור: https://novate.ru/blogs/070721/59630/
זה מעניין:
1. מדוע נבנים בתי קרטון ודיקט בפרברים אמריקאים?
2. למה גברים אמריקאים לובשים חולצה מתחת לחולצה?
3. מדוע הופיע רובה אוטומטי בברית המועצות בשנת 1949, ובארה"ב רק בשנת 1964?